שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' איברהים

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין מיום 22.11.10 שניתן במעמד צד אחד, בהעדר כתב הגנה.

המבקש מניח בקשתו על שני אדנים:

המבקש חותר לביטול פסה"ד מחמת הצדק, שכן לגרסתו לא קיבל את התביעה. לענין זה הוא מכחיש את חתימתו ע"ג אישור מסירת כתב התביעה. המבקש מצביע על אי התאמות, בקשר למועד מסירת התביעה כביכול, בין האמור באישור המסירה ובמכתב חברת השליחויות מצד אחד, לבין האמור בתגובת המשיבה ובתצהיר המוסר מצד שני.

לחילופין, המבקש טוען כי דין פסה"ד להתבטל מתוקף הפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, שכן מחדל אי הגשת התביעה נבע מאי המצאת התביעה, כאמור מעלה, ואילו בידי המבקש הגנה טובה בעלת סיכוי רב כנגד התביעה, שכן לא היה מעורב כלל בתאונה נשוא התביעה.

שקלתי את טענות הצדדים, לאחר שמיצו את זכות הטיעון ההדדית, ובאתי למסקנה כי מן הדין לקבל הבקשה במלואה. אלה הנימוקים:

א. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 זכות לבעל דין שניתנה החלטה בהעדרו, או שניתן פסק דין בהעדרו, לבקש ביטולם (תקנה 201 לתקנות אלה).

ההלכה הפסוקה השרישה משכבר הימים את הכללים היפים לבחינת בקשה כנ"ל. נקבע כי פסק דין שניתן במעמד צד אחד יבוטל אם ניתן בהליך פגום. קרי: אם נפל פגם בהליך שלולא אירע, לא היה ניתן פסק הדין. לשם הדוגמא: פגם בהליך ההמצאה, המביא לתוצאה כי לא ניתנה לנתבע הזדמנות

אמיתית להתגונן מפני התביעה, נחשב לפגם היורד לשורשו של עניין, המחייב את ביטול פסק הדין.

כמו כן ניתן שיקול דעת לבית המשפט לבחון ולהחליט אם מוצדק לבטל את פסק הדין, מקום בו נתן המבקש הסבר למחדלו, והראה כי תצמח לו טובה מביטול פסק הדין, משום שיש בידו טענות להדוף את התביעה.

ראו: רע"א 8292/00 יוספי נגד לוינסון; בר"ע 301/81 אפל נגד קפח; רע"א 3521/04 רוזנפלד נגד בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ.

ב. יש להדגיש: הכלל המנחה דוגל בהעדפת זכות הגישה לערכאות. יש ליתן למתדיינים את יומם בבית המשפט ולפיכך, בקשה לביטול פסק דין תדחה רק כשבית המשפט משתכנע כי אין בידי המבקש הגנה שראוי לבררה וכי ביטול פסק דין יהיה לשווא, משום שאף לאחר ניהול המשפט כולו לא תשתנה התוצאה הסופית.

ג. במקרה דנא, מתקיים ספק ביחס לכשרות המסירה, כאשר המשיבה טוענת שכתב התביעה נמסר למבקש בעצמו ואילו המבקש מכחיש עובדה זו. על פניו פועל הספק לזכות המבקש. ואולם, גם אם הייתה נדחית טענת המבקש בנקודה זו, על יסוד עדות המוסר, נותר לדון בשאלת ביטול פסק הדין מתוקף שיקול הדעת המסור לבית המשפט.

ד. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהציגו, דעתי היא, שאין להותיר את פסק הדין על כנו, משום שהמבקש מציג הגנה אפשרית כנגד התביעה. במסגרת הגנתו טען, כי לא היה מעורב כלל בתאונה נשוא התביעה וכי אינו מכיר את הגורמים המעורבים בה. המשיבה ביקשה לסתור טענתו זו והפנתה לתמונות הנזק ולטופס ההודעה מטעם נהג הרכב הנפגע (נספחים ג' ו-ד' לתגובה). ברם, עיון במסמכים אלה מגלה כי אין בהם זיקה ישירה למבקש, או כל נתון שבאמצעותו ניתן לזהות את המבקש כנהג הרכב הפוגע. אמנם בהודעה צוין מס' הרכב הפוגע והשם "אלעביד אברהים", אך בכך לא סגי על מנת לזהות את המבקש דוקא. משלא צוינו בהודעה מס' הזהות של נהג הרכב הפוגע, שמו המלא או מספר פוליסת הביטוח בה הוא מחזיק, לא ניתן בשלב זה לקשור את המבקש דוקא לתאונה.

משכך, לא נסתרה טענת המבקש כי אינו קשור בתביעה והמדובר בטעות גרידא הגורמת לו נזקים מיותרים.

ה. בענין יוספי הנ"ל הוצגה נוסחת איזון בין שני האלמנטים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. נקבע הכלל לפיו ככל שמשקלו של האחד גבוה, כך יהא משקלו של האחר נמוך. בענין אפל נקבע שמעמד ההגנה האפשרית גבוה ממעמד צידוק המחדל, וככל שמתברר כי הנתבע אוחז בטעמי הגנה, העשויים להוביל למסקנה הפוכה מפסק הדין, יש לפתוח בפניו את שער בית המשפט להוכיחה, אף אם לא נמצא הסבר ראוי למחדלו.

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

הנתבע יגיש כתב הגנה בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.

אם לא יעשה כך, תהא זכאית המשיבה לטול את פסק הדין מחדש.

הוצאות יהיו בסך 1,800 ש"ח ויושלמו לפי התוצאה הסופית.